איך גם שיפור חיים ורגיעה בגדה המערבית נתפסים כסכנה לישראל

“איזו כתבה מוזרה הופיעה היום. כתבה שבה השקט בגדה המערבית – שכרגע לא נדון אם נכון הוא תיאור המצב אם לאו – נתפס כסכנה לישראל. באמת הזוי. והנה חלק מהטקסט “ותיקי חטיבת הצנחנים שהיו רצים מסביב לבסיס האימונים החטיבתי בפאתי כפר שנור לפני שהועתק לדרום הר חברון, יופתעו מהשקט השורר בגזרה. החשש והאיומים התחלפו בשדות, מטעים, כבישים נקיים ותחושה שהשלום נמצא במרחק יריקה. אבל גם מאחורי התיאורים הפסטורליים מסתתרת דאגה גדולה: מדינת ישראל הולכת ומאבדת את הנכסים שלה לקראת המיקוח במשא ומתן עתידי מול הרשות הפלסטינית. זה נכון ששקט בצד הפלסטיני משרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל, אבל בבוא היום נמצא את עצמנו מתקשים להפעיל מנופי לחץ על הממשלה הפלסטינית. (הדגש שלי) מתי נבין שלאמלל אנשים, לא לתת להם לזוז, זה לא מנוף לחץ, זה פשוט טמטום שגורם לכך שכאשר נרצה לדבר (מתי?) על חזון שתי המדינות, כולם יהיו שרוטים כל כך שיהיו דרושות תעצומות נפש לסליחה על כל הדיכוי הזה.  אז מספיק עם מנופי הלחץ (מה זה בכלל?) ובואו נדבר פשוט צדק ושיוויון.